<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן קנ"ו</h1>
<h2>דף פג:</h2>
לכסותא) דם חיה ועוף בעפר דכתיב (ויקרא י"ז) אשר יצוד ציד חיה או עוף ושפך את דמו וכסהו בעפר ודוקא כששוחטין אותו אבל אם נחרו או עקרו או נתנבל בידו פטור (ש"ע צריך לבדוק הסימנים והסכין קודם שיכסה וכששוחט חיה צריך לבדוק תחלה הריאה ואם נמצא' ספק טריפה מכסה בלא ברכה) והשוחט לחולה בשבת (דף פ"ד) כגון חולה שיש בו סכנה, דאז מותר לשחוט בעבורו לכתחלה יכסה לאחר השבת (ש"ע י"א אם יש לו אפר מוכן לכסות בו צואה יש לו לכסות בו דם אפי' בשבת) ולא יכסה ברגל (דף פ"ג ופ"ד) שלא יהיו מצות בזויות עליו, שחט ולא כסה וראה אחר חייב לכסות, אבל בעוד שהוא עסוק במצו' לא יכסה אחר ואם כסהו אחר (שם בתוס' וב"ק פ"ד) חייב ליתן לו י' זהובים אף על פי שאין אנו דנין דיני קנסות מכל מקום אנו למידין כי לא טוב עשה וצריך לפייס חבירו, כסהו (דף פ"ז) ונתגלה אינו חייב עוד לכסות כסהו הרוח אין חייב לכסותו, אך אם נתגלה אחר כך חייב לכסו', שחט ונבלע הדם בקרק' אם רישומו ניכר חייב לכסותו ודם הניתז ושעל הסכין (שם ודף פ"ה וע"ש בתוספו') בזמן שיש דם אחר שמקיי' בו מצות כיסוי אינו חייב לכסותו, אך אם אין שם דם אחר חייב לכסותו, וכששוחט הרבה עופות (כל הסוגי' בתו' שם פ"ו) ומביאין לו עוד עופות אם כשמביאים יש לפניו עוד עופות שלא נשחטו נפטר בברכה אחת אך אם גמר לשחוט כל שהיו לפניו והביאו לו אחרים חייב לברך (ש"ע על שחיטת שנייה ולא על הכיסוי אם הביאום קודם ברכת כסוי הראשונה) וכששוחט הרבה לא ידבר דברים בטלים שאינם מענייני שחיטה בנתיים כי נחלקו גדולים אם צריך לחזור ולברך משום דהו' היסחב) הדעת, אע"ג דמסתברא דחייב לברך ואין חייב לכסות מ"מ אסור להכניס ראשו במחלוקת ולדבר לכתחילה ועוד דאמרינן בפ' בתרא דיומא (דף ע') דכהן גדול לא היה קורא בב' ספרי תורות מפני שאז צריך לברך ברכה אחרת ואינה צריכה והוה כעין ברכה לבטלה, במה מכסין (חולין דף פ"ח) בעפר בסיד בגפסיס ובזבל הדק ובחול הדק שאין היוצר צריך לכתש' ובשחיק' אבני' ובנסור' של חרשים ובנעורת של פשתן ובאבנים ובלבינה ומגופה שכתשם ובאפר ובעפרו' זהב וצריך ליתן עפר למעלה (דף ל"א וי"ט דף ז') ועפר למטה שנאמר בעפר, ואין מכסין בקרקע לחהג) כדמשמע פרק אלו עוברים (דף מ"ז). [סמ"ק סימן קנ"ו]. א) ודיני הלכות שחיטה תמצא לקמן סימן קצ"ז. ב) או שמא לא הוי היסח הדעת מידי דהוה אמדבר תוך הסעודה ואם הוא צריך לברך יש להסתפק אם צריך לכסות אותו דם קודם שישחוט (ש"ע ואם דבר צריך לכסות דם שחיטה ראשונ' ולברך עליו ויברך פעם אחרת על שחיטה שנייה אבל על כיסוי שני לא יברך וי"א דשיח' בין שחיטה לשחיטה לא הוי הפסק) וכן בכל מקום שהוא זקוק לחזור ולברך כגון היכא שהביאו לו עופות אחר שנגמר שחיטת הראשונים. ג) וטעמא דלא אקרי עפר אלא עפר דק ונפרד שראוי למנו' כדכתיב אשר אם יוכל איש למנו' את עפר הארץ וכתי' מי מנה וגו' ע"כ מס"ה.
